ההיסטוריה הסינית שופעת בנשים משמעותיות שהשפיעו על הקיסרות ועל החברה. אך אף אישה לא הייתה יכולה להפוך להיות הקיסר, השליטה העליונה של הקיסרות הסינית. ובכל זאת, הגברת וו דזה-טיין (武則天, Wu Zetian 624-705 AD) הצליחה להפוך בשנת 690 לקיסר הראשונה והאחרונה של סין. כדי לעשות זאת, הייתה צריכה הגברת להתגבר על מספר מכשולים אדירים ולעבור כמה שלבים – להיוולד נכון, להגיע לארמון, להתקרב לקיסר, להעמיד יורשי עצר, לרכז את הכוח בחצר סביבה, להפוך לעוצרת ולבסוף להפוך לקיסר. בכל שלב ושלב הייתה אמורה וו דזה-טיין להיכשל, אך היא הצליחה להתגבר עם כל המכשולים, בכוחניות ובחוכמה, והשאירה אחריה מורשת יוצאת מן הכלל. זהו סיפורה.
שלב 1 – להיוולד נכון
וו דזה-טיין נולדה למשפחה אמידה ובעלת השפעה במחוז סצ׳ואן (四川, Sichuan) שבדרום מערב סין. אמה הייתה ממשפחת יאנג החזקה ובמהלך שושלת סוי (隨, Sui 581-618 AD) הקצרה, משפחת וו זכתה לכבוד וקיסרי סוי היו חברים קרובים של המשפחה. כאשר הקיסר הראשון של טאנג (唐, Tang 618-907) הדיח את שליטי סוי, כבודה של משפחת וו נותר בעינו ואביה של דזה-טיין קיבל מספר משרות במערכת הקיסרית. עושרה של משפחת וו אפשר לדזה-טיין לעשות דבר שלא התאפשר לנשים כמעט כלל – ללמוד. בדחיפתו של אביה, דזה-טיין קראה ספרים רבים והרחיבה את ידיעתה בעניינים רבים ובמיוחד בפוליטיקה.
שלב 2 – להגיע לארמון
וו דזה-טיין הגיעה לארמון הקיסרי כפילגש מדרגה חמישית (מתוך תשע) בגיל 14. היא הייתה פילגש של הקיסר הידוע טאידזונג (太宗, Taizong 626-649), אך לא נראה שהיו לה קשרים קרובים עם הקיסר. לפי הסיפורים, כאשר דזה-טיין עזבה את הבית לארמון, אמה בכתה במשך זמן רב. דזה-טיין אמרה לה: ״למה לך לבכות? האם לא יכול להיות שזהו גורלי לפגוש את בן השמיים (הקיסר)?״ וכך, הבינה אמה את השאיפות של דזה-טיין ונתנה לה לעזוב. הקיסר טאידזונג מת בשנת 649, כאשר דזה-טיין כבר בת 25. הוא הותיר אחריו 14 בנים, אף לא אחד מהם של וו דזה-טיין. לפי החוק, פילגש ללא ילדים הייתה הופכת לנזירה עם מות הקיסר – ואכן כך נעשה עם וו דזה-טיין. סיפורה, כך נראה, הגיע לסופו.
שלב 3 – להתקרב לקיסר ולזכות באהבתו
אלא שסוף סיפורה של דזה-טיין עוד לא הגיע. ככל הנראה, היה לה רומן עם בנו של הקיסר (ויש סיפורים הגורסים שעוד לפני מותו של הקיסר – פשע לכל דבר), יורש העצר, שלבסוף יהפוך לקיסר גאודזונג (高宗, Gaozong 649-683). לפי סיפור נוסף, הקיסרית של גאודזונג (כלומר אשתו הראשונה) הייתה במאבק עם הפילגש האהובה עליו, הגברת ס׳יאו. יום אחד, ראתה הקיסרית את וו דזה-טיין והקיסר מחליפים מבטים והבינה שיש ביניהם אהבה. במחשבה שפילגש חדשה עשויה לפגוע במעמדה של הפילגש ס׳יאו, הקיסרית דאגה שוו דזה-טיין תגיע לארמון. וכך, בשנת 650, נהפכה דזה-טיין לפילגש הראשונה מבין פילגשי הדרגה השנייה. במהרה, הפכה דזה-טיין לפילגש האהובה על הקיסר. בשלב זה התאחדו הקיסרית והפילגש ס׳יאו נגד דזה-טיין, אך ללא הצלחה – הקיסר אף העניק תואר לאחר המוות לאביה.
שלב 4 – ללדת בנים
קיסרית או פילגש ללא בנים לא יכולה להגיע רחוק בעולם של הקיסרות הסינית. בגיל 28, דזה-טיין כבר נחשבה לאישה לא צעירה בזמנה והסיכוי שלה ללדת הלך וקטן. שפר מזלה ובשנת 652 היא ילדה בן בשם לי חונג (李弘, Li Hong 652-675) ובשנת 653 ילדה את לי ס׳יאן (李賢, Li Xian 655-684). הבעיה הייתה שאף אחד מבניה לא היה מועמד לרשת את הקיסר, מעמד זה היה מיועד לבכור בניו של גאודזונג מפילגש אחרת. התקדמותה של וו דזה-טיין נעצרה.
שלב 5 – להפוך לקיסרית
שנת 654 הפכה להיות שנה דרמטית בחייה של וו דזה-טיין וכזו שתיכנס להיסטוריה הסינית ולא באופן חיובי. במהלך שנה זו ילדה דזה-טיין את בתה הראשונה והיחידה, שהייתה חביבה מאוד על הקיסרית חסרת הילדים. במהלך שנת חייה הראשונה, נמצאה התינוקת מתה עם סימנים לחנק. וו דזה-טיין האשימה את הקיסרית בכך שרצחה את בתה מתוך קנאה. עדי ראייה שטענו שראו את הקיסרית ליד חדרה של הילדה, היעדר אליבי לקיסרית ואהבתו של הקיסר לדזה-טיין הביאו לחיזוק ההאשמה. במשך שנה שלמה הפעילה דזה-טיין ובני משפחתה לחץ על הקיסר ויועציו להדיח את הקיסרית, אך ללא הועיל. באותו זמן, החלה דזה-טיין לקבץ סביבה מספר יועצים ואנשי חצר שהבינו את שאיפותיה. לבסוף, האשימה דזה-טיין את הקיסרית ואמה במעשי כישוף ולאחר מספיק לחץ, יועצי הקיסר ויתרו על עמדתם והקיסרית והפילגש ס׳יאו הודחו, נכלאו ובשלב מאוחר יותר נרצחו בהוראת דזה-טיין. מספר היסטוריונים טענו שדזה-טיין רצחה בעצמה את בתה על מנת להאשים את הקיסרית ולהביא להדחתה, אך אין הוכחה לכאן או לכאן. וו דזה-טיין הפכה לקיסרית בשנת 655 וסיפור עלייתה לתפקיד רם זה הפך להיות סממן לכוחניות וליכולת שלה לעשות כל דבר על מנת להשיג את מבוקשה.
שלב 6 – להפוך למרכז הכוח בחצר
שני דברים חשובים צריכים לקרות על מנת שוו דזה-טיין תהפוך להיות לא רק קיסרית אהובה, אלא בעלת הכוח בחצר. ראשית, בניה צריכים להפוך ליורשי עצר; שנית, היא צריכה לדאוג שהיועצים הקרובים לקיסר יהיו מתומכיה. כבר ב656 דזה-טיין דאגה לכך שבניה יוכרזו כיורשי העצר ולהדיח את יורש העצר המיועד, שב660 נעצר ונכלא באשמת התייעצות עם מגידי עתידות. במקביל, דזה-טיין ותומכיה החלו לפעול לביסוס כוחה בחצר, להדחת מתנגדיה וקידום מקורביה. על מנת לעשות זאת, דזה-טיין האשימה שרים ויועצים בשורה של האשמות על בגידה וקנוניה. בנוסף לכך, הקיסר סבל החל משנים אלו ממחלה שהפריעה לו לעיתים לבצע את תפקידו. כאשר היה חולה, העביר הקיסר את האחריות על קביעה בנוגע להצעות של חברי הממשלה לוו דזה-טיין, שהייתה משכילה ומהירת החלטה. אלא שכוחה העולה של דזה-טיין הכעיס את הקיסר ויועציו, ולאחר האשמה כי היא עסקה בכישוף, עלתה הצעה להדיחה. דזה-טיין שמעה על העניין והסבירה את עמדתה לקיסר, שלא היה מסוגל להדיחה. המאשימים, לצד עוד בעלי כוח כולל בנו הבכור של הקיסר, הואשמו בקנוניה והוצאו להורג. משנת 664, וו דזה-טיין הייתה יושבת מאחורי וילון בעת ישיבות ממשלה בהם נכח הקיסר והייתה שותפה לקבל ההחלטות. הקיסר והקיסרית וו קיבלו את השם ״שני הקדושים״. דזה-טיין דאגה לקדם את בני משפחתה, אך אם אלו צברו כוח רב מדי (בעיקר הנשים) דאגה ״להעלים״ אותם.
שלב 7 – להפוך לעוצרת
קיסרית היא בעלת השפעה ומכובדת, אך ללא תפקיד שלטוני רשמי. כבר ב675, עם התגברות מחלתו של הקיסר, עלה הרעיון להפוך את דזה-טיין לעוצרת, אך יועצי הקיסר התנגדו. במקביל, המשיכה דזה-טיין לפעול ללא מעצורים לביסוס כוחה והמשיכה להיפטר מאנשים שסיכנו את מעמדה. יורש העצר לי חונג, בנה של דזה-טיין, הפציר באמו שלא תתערב כל כך בענייני השלטון ותשחרר את בנותיה של הפילגש ס׳יאו ממעצר. בשנת 675, יורש העצר מת לפתע, ככל הנראה הורעל על ידי אמו שלא אהבה את הביקורת שלו. לי ס׳יאן, בנה השני, נעשה ליורש העצר, אך במהרה התדרדרו היחסים ביניהם גם כן. לי ס׳יאן זכה גם הוא לחוות את כוחה של אמו כאשר הואשם בקנוניה וניסיון לרצח והוגלה מהארמון. בזמן גלותו התאהב לי ס׳יאן באנשי הערבה ויצר שם קשרים רבים, קשר זה לזרים בא לידי ביטוי אמנותי בקברו המרשים שלצד אחוזת הקבר של אמו. בנה הצעיר, לי ג׳ה (李哲, Li zhe 656-710) הפך ליורש העצר. בשנת 683 מת הקיסר גאודזונג ולי ג׳ה ירש אותו והפך לקיסר בשנת 684, אך הכוח היה אצל וו דזה-טיין שהפכה באופן רשמי לעוצרת.
שלב 8 – קיסר
למרות שהיה אמור להיות קשוב לעצת אמו, לי ג׳ה המרה את הוראותיה מהרגע הראשון, קיבל החלטות מנוגדות לדעתה וקידם אנשים ממשפחת אשתו כנגד דעת אמו. בעזרת יועציה ואנשי החצר, דאגה דזה-טיין להדיח את לי ג׳ה ולהחליף אותו בבנה הקטן ביותר, לי דאן (李旦, Li Dan 662-716) אז בן 22, שנקרא הקיסר רוידזונג (瑞宗, Ruizong 684-690). אלא שהקיסר רוידזונג מעולם לא עבר לגור במגורים הקיסרים ולא הופיע לקבלת קהל או למושבי הממשלה, אמו תפקדה לכל דבר ועניין כשליטה. לי דאן הבין שהתנגדות לאמו תהיה טעות שתביא לסוף מר כמו אחיו ובשנת 690 העביר לה באופן רשמי את השלטון. הקיסר וו דזה-טיין, בגיל 66, הקימה את שושלת ג׳ואו 周, Zhou 690-705) והפכה לשליטה של כל סין. החוק הקיסרי לא אפשר לאישה לתפקד כקיסר, וו דזה-טיין פעלה במספר דרכים על מנת לעקוף איסור זה. ראשית, היא הפעילה משטרה חשאית נרחבת וחזקה שדאגה להיפטר ממתנגדיה. שנית, היא דיכאה מרידות או ניצני מרידות באופן מהיר ואסרטיבי. שלישית, דזה-טיין קידמה את הבודהיזם לדת של השושלת והפכה את עצמה לגלגול של בודהיסטווה, מהחשובות שבדמויות הבודהיזם הסיני. דזה-טיין הקימה מספר פסלי ענק של הבודהא אמיטהבה, אך בדמותה שלה ודאגה שימצאו סוטרות חדשות שמכריזות שביום מן בימים יופיע הבודהא בגלגול של אישה שתשלוט. שניים מהפסלים המפורסמים ביותר נמצאים במוגאו ובלונגמן. וו דזה-טיין תשלוט במשך 15 שנים כקיסר סין.
שלב 9 – שלטון, המשכיות ורושם היסטורי
השיפוט ההיסטורי של שלטון דזה-טיין שנוי במחלוקת. היותה אישה והדרך הכוחנית בה התקדמה, הפכה אותה לשנואה בעיני ההיסטוריונים הסינים. שושלת ג׳ואו שלה נמחקה מההיסטוריה והפכה לחלק משושלת טאנג ודזה-טיין עצמה הייתה מושא לביקורות קשות. דזה-טיין קיבלה ביקורות גם על היותה פעילה מינית בהיותה קיסר, בשנות ה-70 וה-80 לחייה ועל הגברים השונים שהיו מגיעים לחצר הקיסרית לספק את יצריה. מאידך, וו דזה-טיין הייתה שליטה חכמה וטובה. היא השכילה לדאוג לנושא הירושה, סלחה לבניה ולבסוף העבירה את השלטון בצורה הנכונה לבנה לי ג׳ה שחזר מהגלות. דזה-טיין הייתה שליטה מוצלחת גם מבחינת יחסי חוץ, בזמנה הפעילות הצבאית והמדינית הגיעו לשיא, ויעידו על כך הפסלים המרתקים של חיות אקזוטיות ושליחים זרים שמעטרים את אחוזת הקבר שלה. ללא כל ספק, שנות שלטונה היו תקופת שגשוג. אחוזת הקבר של וו דזה-טיין היא מהמפוארות והמרשימות ביותר בסין ואולי בעולם כולו. אלמנט אחד באחוזת הקבר מדגים בצורה הטובה ביותר את שאיפותיה וחוכמתה של דזה-טיין. קיסרים היו משאירים באחוזות הקבר סטלות אבן עליהן היו חורטים את דבריהם שישארו לדורות הבאים. וו דזה-טיין השאירה סטלה מעוטרת דרקונים, אך ללא חריטות משלה. עם השנים, מלומדים ואנשים חשובים שהגיעו לאחוזת הקבר חרטו הספד או כמה מילים לזכר הגברת וו. וכך, זכרונה של וו דזה-טיין אינו עדות עצמית, אלא דבריהם של מלומדים ואנשים חשובים אחרים לאורך ההיסטוריה כולה.
