בפינה הצפון מערבית של חבל מונגוליה הפנימית, כ-40 קילומטר מהגבול עם מונגוליה החיצונית, בלב המדבר בין באדאין ג׳אראן לגובי, שוכנת עיירה מבודדת וקטנה בשם אג׳ינה (Ejina או Ejin Banner 额济纳旗). הדרכים היחידות להגיע לעיירה המרוחקת הן ברכבת לילה מבירת החבל או בנסיעה של שעות ארוכות דרך המדבר. ובכל זאת, אג׳ינה היא מהמקומות המפתיעים, המעניינים והיפים בסין ולא סתם נכללת גם במסלול שלנו לדרך המשי.
ארבעת הסטופות על חומות העיר, קארה חוטו
העיר האבודה בחולות – קארה חוטו
האתר החשוב ביותר בסביבתה של אג׳ינה הוא ללא כל ספק הריסות ״העיר השחורה״ או קארה חוטו (Qara Khoto 黑水城). במרחק נסיעה של כמה דקות מהעיירה, האתר של קארה חוטו הוא עצום בגודלו וכולל מספר נקודות עניין. אין כל ספק שהדבר המרשים ביותר באתר כולו הן הריסות העיר – חומות אדירות מוקפות דיונות חול. בפינת החומות ניתן לראות את הסמל של העיר – ארבע סטופות בודהיסטיות מרהיבות שמשקיפות מראש החומה. בפנים העיר ובסביבתה ניתן למצוא מספר מבנים מעניינים, ביניהם ממגורה עתיקה מהמאה ה-11, בסיסים של מקדשים בודהיסטים שונים ואפילו מבנה תפילה מוסלמי שנבנה מחוץ לחומות ודומה בצורתו למבנים המוכרים לנו מהמזרח התיכון ואף מרוקו וספרד. נקודה מעניינת נוספת היא פרצה בחומות, סמוך לסטופות, שמספיקה בגודלה למעבר של אדם וסוס.
הסיפור של הפרצה הוא חלק מהסיפור המרתק של העיר. קארה חוטו נבנתה כעיר מסחר על ידי שושלת הס׳י-ס׳יא (Xixia 西夏) הטנגוטית (Tangut) סביב המאה העשירית לספירה, כאשר השושלת החלה להתבסס באזור לצד השושלת הסינית העולה סונג (Song 宋). לטנגוטים, המשתייכים לעמי הערבה, העיר היוותה נקודת מעבר חשובה מהערבה המונגולית בצפון למסדרון גאנסו ודרך המשי בדרום. אך באופן מפתיע, הם לא היו הראשונים להתיישב באזור. החל בשושלת חאן (Han 漢) ועד שושלת טאנג (Tang 唐), מהמאה הראשונה לפני הספירה ועד המאה העשירית לספירה הייתה נוכחות סינית צבאית באזור. החשיבות של המקום נבעה ממקום מושבו בדלתא של נהר המים השחורים, עורק מים יחיד במדבר הצחיח. המים היו כה חשובים ששושלות שונות בנו חומות ומבצרים לנכס ולהגן עליהם, ואכן ניתן לראות באתר הריסות של מבצרים מוקדמים יותר. קארה חוטו שגשגה תחת הטנגוטים ואף הפכה לעיר הבירה שלהם ולמרכז חשוב, אך נכבשה על ידי המונגולים במאה ה-13. המונגולים פיתחו את העיר, הגדילו אותה והפכו אותה למרכז אדיר (תחתם הגיע האסלאם למשל) והחזיקו בה עד 1372. הסיפור מספר שכאשר כוחות שושלת מינג (Ming 明) צרו על העיר על מנת לכבוש אותה מהמונגולים, הם הטו את נהר המים השחורים ויבשו את העיר. מפקד העיר המונגולי, שהבין שהסוף קרב, פרץ פרצה בחומות, עלה על סוסו וברח מהעיר. מאז ועד תחילת המאה העשרים, קארה חוטו תעלם בחולות.
אורחת גמלים, אגם ג׳ויאן
נהר המים השחורים, אגם ג׳ויאן ועצי הצפצפות
נהר המים השחורים (Heishui 黑水 או ״המים החלשים״ Ruoshui 弱水), נקרא כך מכיוון שזורמים בו מים מעטים וצבעם כהה בגלל אדמת המדבר. מקור הנהר בהרי צ׳יליאן (Qilian 祁連山) שבגבול גאנסו וצ׳ינגחאי. מי השלגים יורדים מההרים, נעים מעט מערבה לאורך מסדרון גאנסו ואז צפונה לתוך המדבר. באזור אג׳ינה הנהר נפתח לדלתא ענקית ומתנקז לתוך שני אגמים סמוך לעיירה. במשך אלפי שנים ועד היום, נהר המים השחורים אפשר התיישבות באזור המדברי הקשה. הסיפור על הטיית הנהר איננו בהכרח מציאותי, אך הדלתא של הנהר ועמה האגמים, אכן התייבשו עם השנים. ככל הנראה, התייבשות הדלתא והאגמים קשורה לתהליך מדבור ארוך וקשה שעובר על אזור גאנסו ומונגוליה הפנימית. לזכות המפלגה הקומוניסטית יאמר, שכחלק מקידום המלחמה במדבור, היא עושה מהלכים להחייאת הדלתא והאגמים – דרך תיירות, ניהול מים והשקעה כספית. מהתוצאות ניתן ליהנות בביקור במקום.
באופן מפתיע, רוב הסינים מכירים את אג׳ינה דווקא בגלל תופעה טבעית לחלוטין – שלכת עצי הצפצפה. את הקרדיט על כך יש לזקוף לזכותו של הבמאי הסיני ג׳אנג יימו (Zhang Yimu), שצילם בחורשות עצי הצפצפה שבאזור סצנת קרב מפורסמת מתוך הסרט הידוע ״גיבור״ (Hero). במהלך הסצנה ניתן לראות את השלכת המוזהבת המרהיבה של הצפצפות, אשר מביאה לאג׳ינה אלפי תיירים בחודשי הסתיו מדי שנה. השבת המים לאזור מרחיבה את החורשות ומאפשרת חוויה מדהימה למבקרים. אך גם היעלמות המים הביאה עמה תופעה מרשימה ביותר, אותה ניתן לראות ב״יער העצים המוזרים״ (Guaishulin 怪樹林) שבאתר קארה חוטו. ההיעלמות של מקור המים המרכזי, לצד קיום של מי תהום בכמות מספקת, יצרו מחזה מרהיב של שילוב בין עצי צפצפה חיים ומתים, שקיבלו עם הזמן צורות שונות ומשונות. ההליכה ב״יער העצים המוזרים״ מוסיפה לחוויה הסוריאליסטית של הביקור בעיירה כולה. לבסוף, אגם ג׳ויאן הוא הסמל המובהק לחשיבות המים במדבר. בחודשי הסתיו שופע האגם המרשים בציפורים שעוצרות בו בנדודיהם, ובשאר השנה השילוב בין אורחות הגמלים, הדייגים, המים והמדבר מספקים מראה עוצר נשימה.
עצי צפצפה מתים-חיים, ״יער העצים המוזרים״
תיירות, מסחר וצבא
עם כל האתרים הסובבים אותה, כדאי לא לשכוח את העיירה הקטנה עצמה ולהקדיש לה כמה שעות. כבר כשמסתכלים על העיר במבט כללי ניתן להבין את המוזרות החביבה שלה. בחלקה החדש יותר, העיר שופעת מלונות פאר, מתהדרת בכיכר מרשימה ומוזיאון נהדר (חובה לבקר!)… אלא שבין כל הבניינים הענקיים קשה למצוא אנשים. אלו נמצאים במרכז הישן של העיר – רחוב מרכזי, כיכר ״קטנה״ וחביבה וכמה רחובות צדדיים קצרים למדי. כיום העיירה מתקיימת בעיקר על התיירות (שמגיעה בעיקר בחודשי הסתיו כאמור) ולכן המלונות החדשים הרבים, שכולם בתפוסה מלאה סביב החג הלאומי באוקטובר. בעיר ישנה גם מכללה צבאית והיא נשענת גם על קשר עם הבסיס הצבאי הענק שחולש על אזור הגבול בין חבלי גאנסו ומונגוליה הפנימית. בסיס זה הוא מתקן שיגור הלוויינים של הרפובליקה העממית של סין ובנסיעה לאג׳ינה ניתן לראות ממש מקרוב את כן השיגורים (לסינים מותר גם לבקר באתר, אך נכון לכתיבת שורות אלו לזרים אסור).
עד תחילת המאה העשרים, אג׳ינה וסביבתה היו נטושות כמעט לחלוטין. בשנים אלו, אזור צפון מערב סין היה חלק ב״משחק הגדול״ בין המעצמות המערביות על שליטה באסיה. כחלק ממאבק זה, מגלי עתיקות בריטים ורוסים הגיעו למדבריות ולהרים שבסין, מרכז אסיה ומונגוליה. משלחות רוסיות הגיעו לסקור את האזור ראשונות, לאור שמועות מנוודים מונגולים. שני חוקרים חשובים פעלו באזור – קוזלוב הרוסי וסטיין הבריטי. בעוד סטיין גילה וחקר את הריסות קארה חוטו ומבניה השונים, דווקא קוזלוב היה זה שמצא את הממצאים המרתקים והחשובים ביותר. במבנה קטן, ספק מקדש, מחוץ לחומות העיר, מצא קוזלוב אוצר של ממש – אלפי ציורים בודהיסטים וכתבים שהחביאו הטנגוטים לפני הגעת המונגולים והשתמרו באקלים המדברי. רוב הציורים והחפצים הועברו למוזיאון הארמיטג׳ בסנט פטרסבורג ומעטים ניתן לראות במוזיאון באג׳ינה ובמוזיאונים אחרים בסין. מעבר לעושר האמנותי, הציורים והכתבים האלו מספקים את הבסיס להבנת השפה והתרבות הטנגוטית שנמחקו כמעט לחלוטין על ידי המונגולים.
מוכר גוג׳י ברי (Goji Berry), בדרך לאג׳ינה
היום כמו אז, אג׳ינה היא מקום לחוקרים בנפשם, לאלו שרוצים לראות משהו שונה ומיוחד. ההסתובבות ברחובות העיר הקטנה חושפת בליל של אנשים – מונגולים, חאנים ועוד – שבאו למקום בעיקר בעקבות התיירות. האווירה בכיכר העיר לא דומה למקומות אחרים בסין והתחושה היא אכן של עיירת מערב פרוע, שלמרות כל הקשיים האנשים חיים בה בשמחה ובהרמוניה. אג׳ינה וסביבתה הן ללא כל ספק מהמקומות המעניינים והמשונים שיש לסין להציע – מוזמנים להצטרף ולחוות בעצמכם!
עוד בסדרת העיירות בבלוג דרך האמצע:
קאיפנג – פנינה נשכחת בליבה של סין
דנבה – מסתורית ויפה
שיג’ואו – ביתם של מיעוט הבאידונגליאן חואה – פסיפס התרבויות של יוננאן
טאגונג – השער אל הערבות הגבוהות
