-
“יין הבודהא” מסעו של התה הסיני
תרבות התה הסינית ניצבת גם כיום בפני שינוי מתמיד, טרנדים עדכניים ודפוסי צריכה חדשים משנים את פניה אך בד בבד יוצרים שילובים חדשים. קהלים עירוניים וצעירים מוצאים כיום בית לא בבית התה הנושנים, אלא בבתי קפה בעלי אווירה בין לאומית. עם זאת, כדרכו של עולם, התרבות הסינית משתנה כתוצאה מחדירה מבחוץ, אך משנה את הזר למוכר ולמקומי, וגם בסטרבאקס עדכני בשנגחאי ימכרו, ואולי בעיקר, תה שחור צונן עם חלב, פו אר עם פלחי תפוז, או וולונג בתוספת קצפת ופניני טפיוקה, כהוכחה ליכולתה של התרבות הסינית להשתנות ובתוך כך גם לשנות, גם כאשר מדובר, בסתם כוס תה.
-
מונגולים, קיסרים וסירי אש חריפים
ה”הוט פוט” (סינית: 火锅, מילולית: סיר אש), הוא מסימני ההיכר המפורסמים ביותר של המטבח הסיני. הוט פוט סיני כהלכתו הוא סיר עשוי ברזל, פלדה או נחושת המונח במרכז השולחן ובבסיסו גחלים לוחשות אשר מרתיחות מרק מעלה ניחוח עשבי מאכל ותבלינים שונים. במרכז השולחן, מסודרות כמנדלה חיננית, מוטלות צלוחיות שופעות כל טוב ארץ סין, מטופו עד פטריות, מדג ועד נצרי במבוק, וכל זאת בלווית רטבים עשירים במגוון טעמים כתלות באזור ובמאפייניו המקומיים.
-
אל המטבח הפראי של יוננאן.
המטבח היוננאני, על אף היותו צנוע בטעמיו, מצטיין בניצול מקסימלי של חומרי הגלם המקומיים, במיוחד אלו המגיעים מאזורי היער המעטרים את שלוי העיירות והכפרים באזור, ושפע של עשבים, פירות, נצרי במבוק ופטריות בעונתן יוצר מטבח שהוא התגלמות נופה הפראי של יוננאן בצלחת.
-
גזרים, תורכים ולחמים מאודים.
באו זי (包子） הוא מאכל פופולארי הנאכל בכל רחבי סין ואף באיזורים השכנים לה. מדובר בלחמניות מאודות המכילות מילוי העשוי לכלול ירקות שונים, בשר, טופו וכן מרכיבי תיבול מגוונים. תאוריות שונות הוצגו בנוגע למקור המאכל, ולא ברור אם הגיע לסין מאומות מרכז אסיה או כי ההפוך הוא הנכון. בכל מקרה נראה שמקור הבאו זי במאכל בשם מאנטואו (馒头）אשר זכר לשמו השתמר בגרסאות שונות מן המטבח הקוראני (מאנדו), המרכז אסייאתי (מאנטו או מאנטי) ועד אנאטוליה שבמערב (מאנטי).
-
סדרת העיירות העתיקות – אג׳ינה (Ejina 额济纳), מונגוליה הפנימית
בפינה הצפון מערבית של חבל מונגוליה הפנימית, כ-40 קילומטר מהגבול עם מונגוליה החיצונית, בלב המדבר בין באדאין ג׳אראן לגובי, שוכנת עיירה מבודדת וקטנה בשם אג׳ינה (Ejina או Ejin Banner 额济纳旗). הדרכים היחידות להגיע לעיירה המרוחקת הן ברכבת לילה מבירת החבל או בנסיעה של שעות ארוכות דרך המדבר. ובכל זאת, אג׳ינה היא מהמקומות המפתיעים, המעניינים והיפים בסין ולא סתם נכללת גם במסלול שלנו לדרך המשי.
-
שנה סינית חדשה – שנת החזיר
לכל שנה סינית יש ״מזל״ בדמות חיה כלשהי, במחזור של 12 (כלומר, שנת החזיר הקודמת הייתה ב2007 והבאה תהיה ב2031). אחד מהסיפורים על המזלות מספר שנערכה תחרות בין כל החיות – מי תחצה ראשונה את הנהר. החולדה החכמה סיכמה עם השור שהיא תעבור על גבו ורגע לפני שהשור הגיע לגדה, קפצה מגבו והגיעה ראשונה. אחריהם הגיע הנמר – שחיין מעולה, ומיד אחריו הארנבת הזריזה. הדרקון שעופף מעל כולם נתקל במעט רוח, אך הצליח להגיע במקום ה-5. הנחש הפחיד את הסוס והעז רגע לפני קו הסיום וכך הקדים אותם. הקוף, התרנגול והכלב האיטיים יחסית הגיעו במקומות 9, 10 ו-11. אחרון הגיע החזיר השמנמן – וכך נקבע סדר 12 המזלות. (החתול, כך אומרים, נשאר מאחור מפני שפחד מהמים).
