-
בין הבותסאן להר, פמיר וחבל בדחשאן
בדחשאן הוא שמו של מחוז הסטורי אשר היום מחולק בין גדותיו הטג’יקים והאפגנים של נהר הפאנג’ (אמו-דאריה). בימים עברו המחוז נודע בריחוקו ממרכזי הכח של האימפריות השונות באיזור מרכז אסיה, אך עמקיו ובמיוחד עמק ווחאן הנידח, שימשו כנתיב חשוב של דרכי המסחר המובילות מערי חורסאן אל עבר אגן טארים וסין גופא.
-
תמונה אחת שווה אלף מילים – הנזיר והחתול
וירוס הקורונה אמנם מונע מאיתנו לבקר בסין, אבל הגעגועים והזכרונות חזקים מתמיד. ההפסקה (הקצרה, בתקווה) נותנת לנו זמן לחזור לכל המקומות שהיינו בהם; למפגשים המרתקים; לנופים ואנשים. הפתגם הידוע אומר: “תמונה אחת שווה אלף מילים”, אז לקחנו לנו אתגר קטן – תמונה אחת, אלף מילים (לכל היותר) שיחד מתארים אחד מהמקומות, המפגשים, הדמויות שנתקלנו בהם במהלך טיולים בסין בפרט ובאסיה בכלל. אנחנו מזמינים אתכם להשתתף – שלחו לנו תמונה וטקסט מטיול שלכם בסין/אסיה, מדי שבוע נפרסם בבלוג שלנו סיפור אחד. פעם בחודש סיפור אחד יזכה בפרס מגניב! אז בלי להכביר במילים, הנה סיפור שלנו, שמתחיל כך – נזיר דאואיסטי וחתול נפגשים במנזר בודהיסטי…
-
בין המים לשמיים – טיאנשוי (天水 Tianshui)
אלים חשובים, מעיינות קדושים, פסלים מרהיבים ומערות מיתולוגיות – את כל אלו ועוד ניתן למצוא סביב אחת הערים הפחות מוכרות למטיילים בסין. באמצע הדרך בין ס׳יאן ללאנג׳ואו, על תוואי דרך המשי העתיקה, שוכנת לה פנינה אמיתית – עיר ״המים השמימיים״, טיאנשוי.
-
“יין הבודהא” מסעו של התה הסיני
תרבות התה הסינית ניצבת גם כיום בפני שינוי מתמיד, טרנדים עדכניים ודפוסי צריכה חדשים משנים את פניה אך בד בבד יוצרים שילובים חדשים. קהלים עירוניים וצעירים מוצאים כיום בית לא בבית התה הנושנים, אלא בבתי קפה בעלי אווירה בין לאומית. עם זאת, כדרכו של עולם, התרבות הסינית משתנה כתוצאה מחדירה מבחוץ, אך משנה את הזר למוכר ולמקומי, וגם בסטרבאקס עדכני בשנגחאי ימכרו, ואולי בעיקר, תה שחור צונן עם חלב, פו אר עם פלחי תפוז, או וולונג בתוספת קצפת ופניני טפיוקה, כהוכחה ליכולתה של התרבות הסינית להשתנות ובתוך כך גם לשנות, גם כאשר מדובר, בסתם כוס תה.
-
ליבה הגועש של סין- אל הנהר הצהוב.
טיול לאורך הנהר הצהוב הוא מסע לא רק לנבכי ההיסטוריה הסינית ועמיה השונים, אלא גם לעומק סיפורה של סין המודרנית, אתגריה שאיפותיה, ומציג תמונה שלמה של כל מה שהוא סין, מעבר לעתיד, וממזרח למערב.
-
מרחבים – אל המערב הפרוע של סין
הטיול במערב סין הוא טיול שונה לחלוטין במהותו מהחוויה הסינית האורבאנית, אך הוא מאפשר לחוות ולהבין את עברה העתיק של המדינה העצומה, את ההווה שלה ואולי אף את עתידה שניצב תלוי, הרחק הרחק באופק האדיר של מערב סין.
-
גזרים, תורכים ולחמים מאודים.
באו זי (包子） הוא מאכל פופולארי הנאכל בכל רחבי סין ואף באיזורים השכנים לה. מדובר בלחמניות מאודות המכילות מילוי העשוי לכלול ירקות שונים, בשר, טופו וכן מרכיבי תיבול מגוונים. תאוריות שונות הוצגו בנוגע למקור המאכל, ולא ברור אם הגיע לסין מאומות מרכז אסיה או כי ההפוך הוא הנכון. בכל מקרה נראה שמקור הבאו זי במאכל בשם מאנטואו (馒头）אשר זכר לשמו השתמר בגרסאות שונות מן המטבח הקוראני (מאנדו), המרכז אסייאתי (מאנטו או מאנטי) ועד אנאטוליה שבמערב (מאנטי).
-
סדרת העיירות העתיקות – אג׳ינה (Ejina 额济纳), מונגוליה הפנימית
בפינה הצפון מערבית של חבל מונגוליה הפנימית, כ-40 קילומטר מהגבול עם מונגוליה החיצונית, בלב המדבר בין באדאין ג׳אראן לגובי, שוכנת עיירה מבודדת וקטנה בשם אג׳ינה (Ejina או Ejin Banner 额济纳旗). הדרכים היחידות להגיע לעיירה המרוחקת הן ברכבת לילה מבירת החבל או בנסיעה של שעות ארוכות דרך המדבר. ובכל זאת, אג׳ינה היא מהמקומות המפתיעים, המעניינים והיפים בסין ולא סתם נכללת גם במסלול שלנו לדרך המשי.
-
הקיסר שעשתה היסטוריה
ההיסטוריה הסינית שופעת בנשים משמעותיות שהשפיעו על הקיסרות ועל החברה. אך אף אישה לא הייתה יכולה להפוך להיות הקיסר, השליטה העליונה של הקיסרות הסינית. ובכל זאת, הגברת וו דזה-טיין (武則天, Wu Zetian 624-705 AD) הצליחה להפוך בשנת 690 לקיסר הראשונה והאחרונה של סין. כדי לעשות זאת, הייתה צריכה הגברת להתגבר על מספר מכשולים אדירים ולעבור כמה שלבים – להיוולד נכון, להגיע לארמון, להתקרב לקיסר, להעמיד יורשי עצר, לרכז את הכוח בחצר סביבה, להפוך לעוצרת ולבסוף להפוך לקיסר. בכל שלב ושלב הייתה אמורה וו דזה-טיין להיכשל, אך היא הצליחה להתגבר עם כל המכשולים, בכוחניות ובחוכמה, והשאירה אחריה מורשת יוצאת מן הכלל. זהו סיפורה.
-
הלב הפועם של המדבר
מכל האתרים אליהם אנו מגיעים בטיולים שלנו במערב סין, אחד המרגשים ביותר בעיננו היתה ונותרה דונחואנג. דונחואנג- עיירת ספר עתיקה בשולי המדינה הסינית, שימשה שנים רבות כמוצב קדמי סיני אל מול סכנת פלישות הנוודים. מיקומה על אם דרך המשי אפשר לאימפריה הסינית על גלגוליה השונים לפקוח עין על הבאים והולכים בשעריה. עם זאת, מיקומה האסטרטגי מחד והמרוחק מאידך, משמעו כי לא תמיד היתה דונחואנג תחת שליטה סינית ישירה, ורבים, תורכים, טיבטים, מונגולים ואחרים שאפו והצליחו לשלוט בנקודת המפתח החשובה.
