אתר מיוחד במינו בלב ההרים
מעטים הם המקומות שבהם ניתן לראות, לחוש ולהבין את ההיסטוריה של סין באופן רחב וברור כמו מערות ״הר המדרגות לשמיים״ (Tiantishan 天體山 ) שבמחוז גאנסו. באתר זה מתחברים להם יחדיו סיפורם של הבודהיזם, של יחסי סין וסביבתה, של הקיסרות הסינית ואפילו של הפוליטיקה והחברה של סין המודרנית.
בתחילת המאה ה-5 לספירה, החליט שליט שושלת ליאנג הצפונית (Northern Liang, 397-439) – ג׳וצ׳ו מנגסון (Juqu Mengsun) – להקים מערך של מערות לפיסול בודהיסטי במורדות אחד מרכסי הרי צ׳יליאן (Qilian), במקום שנקרא ״הר המדרגות לשמיים״ בשל מאפייניו הגיאוגרפיים. התקופה הייתה כזו של חוסר סדר פוליטי וחברתי במרחב הסיני – על כן היא נקראת תקופת ״16 הממלכות״. בזמנים אלו נאבקו שליטי ממלכות שונים על מרחב השליטה – חלקם ממוצא סיני וחלקם מעמי הערבה שמסביב. ג׳צ׳ו מנגסון היה אחד מהשליטים ממוצא לא סיני – הוא היה מעמי הסיונג-נו (Xiongnu), מהיריבים הגדולים של השושלות הסיניות המוקדמות.
ההחלטה לבנות מערך של מערות לפיסול בודהיסטי הייתה חלק ממגמה חשובה בתקופה זו. הצורך של כל שליט להראות לגיטימציה לשלטון שלו, להוכיח שהוא זכאי לשלוט בכל המרחב הסיני, הביא לחיפוש מקורות לגיטימציה חדשים. אחד ממקורות אלו היה מערכת דתית שהגיעה לפאתי סין במאות הראשונות לאחר הספירה – הבודהיזם. עמי הערבה, שישבו בשוליים המחברים את סין למערב ולדרום-מערב, היו הראשונים להיתקל ולהשתמש בתופעה חדשה זו. על ידי אימוץ הבודהיזם, והפיכת השליט לדמות בודהיסטית שתביא סדר לעולם, טענו שליטים אלו שהם הזכאים למנדט השמיים – לשלוט במרחב הסיני. מערות בהם פסלים וציורים מהעולם הבודהיסטי היו דרך להוכיח כי השליט הוא פטרון של הדת החדשה.
פיסול וציור מערות בודהיסטי החלו בסין ככל הנראה כבר במאה ה-4 ונמשכו עד לשושלת צ׳ינג (מאות 17 עד 20). המערות ב״הר המדרגות לשמיים״ הן מהמוקדמות ביותר ושליטי שושלות מאוחרות המשיכו להרחיב ולהוסיף להן. בכך, המערות על פסליהן וציוריהן מספרות חלק חשוב בסיפור הפוליטי, החברתי והדתי של סין וסביבותיה וחלק מהותי ביותר בחדירת הבודהיזם והתפתחותו בסין.
אלא שחלקן של המערות ב״הר המדרגות לשמיים״ לא נגמר בסין הקיסרית. בשנת 1927 רעידת אדמה חזקה גרמה לקריסה והרס של חלק מהפסלים והציורים. שנות ה20 וה30 היו שנים קשות בסין – מלחמה וחוסר יציבות פוליטית היו דבר שבשגרה. אך אפילו במצב זה, בשנת 1936 שופצו המערות על ידי הממשלה הסינית שראתה את חשיבותן ההיסטורית והתרבותית.
בשנת 1958 הוחלט לבנות סכר על הנהר שעובר בין מדרונות ההרים עליהן נבנו המערות. תקופה זו הייתה תחילת ״הקפיצה הגדולה קדימה״ – הניסיון של המפלגה הקומוניסטית להפוך את סין במהירות הבזק למעצמה של תעשייה כבדה. הסכר אפשר פתיחת מעל 1,000 דונם של שטחים חקלאיים לספק את הצרכים הגדלים של האזור. האזור שהסכר היה אמור להציף כלל בתוכו את המערות והעושר הרב שבהם היה בסכנה. אלא שהשלטונות המקומיים החליטו להציל כמה שניתן ובמהלך השנים 1959-1960 נערכו עבודות אדירות להוצאת הפסלים והציורים שנשתמרו במצב טוב יחסית ותיעוד של השאר. בתוך הכאוס הגדול של תקופה זו, עבודות שימור מסוג זה היו דבר יוצא מן הכלל, במיוחד תחת השלטון הקומוניסטי שהתנער במידה מסוימת מן העבר. פסלים וציורים רבים הועברו למוזיאון גאנסו ואחרים כוסו במי הנהר. פסל אחד זכה ליחס מיוחד ביותר – פסל הבודהא הענק. סביב פסל זה, וציורי הקיר המרהיבים המקיפים אותו, נבנה סכר קטן שמונע מהמים להציפו. את הפסל של הבודהא, בגובה 23 מטרים, ניתן לראות עד היום וכך גם את הציורים שסביבו – העדות היחידה למערכת האדירה והחשובה שהוקמה במקום זה.
